"ויקח אברם את שרי אשתו... ויצאו ללכת ארצה כנען"

בזוהר מובא: "מאי "ויקח" אלא אמשיך לה במילי כי אין רשות לאדם לצאת לארץ אחרת בלי רשות אשתו". והקשה ה"משך חכמה" שהרי האבות קיימו כל התורה כולה וישיבת א"י גם נחשבת להם מצוה וא"כ יכול היה אברהם להכריח את שרה לעלות ארצה כדברי המשנה בכתובות דף ק"י "הכל מעלין לא"י"?

בשם ה"חפץ חיים" מובא שתירץ על פי דברי הגמרא: "לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה נכרים" (כתובות,ק"י,ע"ב) כלומר דוקא שרובה אבל אם כולה נכרים אין דין זה קיים וא"כ בזמן שרצה אברהם לעלות היה לא"י דין שכולה נכרים ושוב לא היה יכול לכפות את שרה לעלות. ובאמת נמצא בשיטה בשם הריטב"א שדין זה נוהג דוקא כשיש שם ישוב יהודים. ה"משך חכמה" מתרץ שיתכן והציווי "לך לך", היה רק על אברהם ולא על שרה ולכן לא היה יכול לכוף אותה לעלות ארצה.