מאה ושמונים יום ארך משתה אחשורוש – כחצי שנה. לאחר תקופה זו עשה משתה לאוהביו עוד שבעה ימים. את המשתה עשה בשנת שלוש למלכו.


בתחילת המגילה מסופר כי אחשורוש מלך על 127 מדינות. עוד מסופר כי את המשתה עשה בשנת שלש למלכו. ולכאורה מה משמעותם של זמן אריכת המשתה, מתי עשה אותו ועל כמה מדינות מלך? כידוע, ושתי היתה זאת שעשתה הכל לעכב גאולתם של ישראל, וכך טענה כלפי כורש: "בית שאבותי החריבו, אתה תבנה?", היא ידעה כי אם ישראל משמרים שתי שבתות, מיד נגאלים ומסיבה זו היתה מפשיטה את בנות ישראל ומעבידה אותן ערומות בשבת, היתה זו כפיות טובה שהרי הקדוש ברוך הוא המליך אותה על 127 מדינות והיא עשתה הכל למען יחללו את השבת, ומובא במדרש שדאגה שיתחללו על ידה 127 שבתות, כדלהלן: כשהתחילה שנת מלכותו השלישית של אחשורוש החל במשתה היין. במשך שנתיים חלפו 708 ימים שבהם 101 שבועות – 101 שבתות, ונותר יום אחד. משתה היין נמשך 180 יום – 25 שבתות וחמשה ימים, סך הכל מתחילת מלכותה של ושתי עברו 126 שבתות וששה ימים. השבת החסרה היתה יומו האחרון של המשתה השני שארך שבעה ימים. ביום השביעי, כטוב לב המלך ביין, היה זה יום שבת וושתי נצטוותה לבוא לפני המלך, הוא היום שהגיעו מספר השבתות ל – 127 שגרמה לחילולן. בשבת זו נתמלאה סאתה והוצאה להורג בשבת, מידה כנגד מידה על שגרמה לחילולי שבת וגם נהרגה ערומה, ולכן נאמר בתחילת הפרק השני: "אחר הדברים האלה, כשוך חמת המלך אחשורוש, זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה" – מידה כנגד מידה, ומובן מדוע מצויין במגילה 127 מדינות וכי ה משתה ארך 180 יום והחל משנת שלש למלכו.


מאורעות המגילה נמשכו כתשע שנים ושזורים הם זה בזה, משלימים זה את זה ומאירים זה את זה, ולכן מברך הקורא את המגילה ברכת "הרב את ריבנו" רק לאחר שגלל את המגילה מסופה לראשה ועל הציבור לשתוק ולהמתין לבעל הקורא, כי רק לאחר שגמרנו את קריאתה אנו מבינים כי כולה מקשה אחת ורק אז יכולים אנו לברך "הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, הקל המושיע".